Monthly Archives: December 2009

קריאה לרוה”מ: הבדיקה בדבר שחרור רוצחים בידי בן 84, יש לזרזו או להחליפו

לכבוד
ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו
 
הנידון: הועדה שאמורה לבדוק את התבונה שבשחרור רוצחים מהכלא, אינה יעילה
 
שלום רב,
 
בעקבות פועלו האחרון של יו”ר סיעת האיחוד הלאומי בעניין הוועדה הנ”ל, הסתבר לנו כל אלה:
 
א. השר אהוד ברק הקים ועדה לבדיקת התבונה, אם יש כזו, שבשחרור רוצחים, אך ועדה זו יושבת ויושבת כבר שנה ו-3 חודשים ואינה מגיעה לשום מסקנות.
 
ב. בראש הועדה  עומד ישיש בן 84. זאת למרות שהועדה עוסקת לא בענייני טקס או עניינים אקדמיים תאורטיים —  אלא בגיבוש המלצות ממשל אופרטיביות, הרות גורל, רבות משמעות ודחופות ביותר.
 
ג. עולה חשש, שאין לחברי הוועדה שום עניין  לסיים את עבודתם תוך זמן קצר. אם למשל חברי הוועדה משתכרים שכר גבוה ולפי מספר הפגישות, ומספר הפגישות נתון לחלוטין לשיקול דעתם של המשתכרים, קל להבין מדוע עבודת וועדה כגון זו מתארכת ומתארכת לגמרי מעבר לגבול הסבירות.
 
ד. מסתבר שישנה קבוצה מצומצמת של אנשים, והם יושבים בכל הוועדות הציבוריות בעלות הפרופיל הגבוה, למשל:
 
    מאיר שמגר —  הועדה לשחרור רוצחים,  ועדה לטבח מתפללים ערבים במערת המכפלה, ועדה לחקירת רצח רבין, ועדה למציאת הקשר בין זיהום נחל קישון לבין לוחמים חולי סרטן, ועדה לבחירת היועמ”ש לממשלה.
 
    אסא כשר: הועדה לשחרור רוצחים, הועדה לקביעת אתיקה בכנסת, הועדה לקביעת אתיקה בממשלה, הועדה לקביעת הקוד האתי של צה”ל.
 
 
מוצע איפוא כדלקמן:
 
1. לקבוע מייד מועד לסיום עבודת הוועדה
 
2. לבקש מייד  דו”ח ביניים של הוועדה, אם יסתבר שהוועדה לא השיגה דבר לאחר 15 חודש יש צורך לכונן מייד וועדה אחרת או שהממשלה תחליט בעצמה 
 
3. אם חברי הוועדה אינם עובדים בהתנדבות, יש צורך לבדוק הן את גובה השכר והן את הפרמטרים של השכר. אם מצד אחד, שכר חברי הוועדה הוא פונקציה של מספר הפגישות שתקיים הוועדה, ומצד שני — מספר הפגישות אינו מוגבל אלא נקבע ע”י המשתכרים עצמם – זה מצב לגמרי בלתי סביר והוא שגרם, כנראה, לסחבת הגדולה.
 
4.  למצוא יו”ר ועדה צעיר יותר שמסוגל פיזית לעבוד בקצב סביר.
 
5.  לשנות או להרחיב את הרכב הוועדה מעבר לאותו “קומץ אנשים קבועים” חד-גוני  ובלתי מייצג — היושב בכל הוועדות הציבוריות החשובות, מזה שנים רבות.
 
 
נודה על תשובה של כב’ תוך פרק הזמן הנקוב בתקשי”ר.
 
בכבוד רב
 
סוזי דים, דוברת
בשם כל פעילי מטות ערים
(מטות ערים – תנועת שטח של הימין. קמה בשנת 1992)
 
 
אסמכתאות:

 

כל הפרטים על העיר הפלשתינית החדשה

העיר הערבית החדשה תחלוש על כל שפלת החוף
מדינת קטאר, בעלת הזיקה לאיראן, המסרבת ליחסים דיפלומטיים עם ישראל, תהיה “בעלת הבית”
 
ליהודים מקפיאים, לערבים בונים. הנה אתר האינטרנט http://www.rawabi.ps/index.php של העיר הערבית החדשה שאמורה לקום, במימון של מדינת קטאר, בלב יהודה ושומרון, באתר שחולש על כל שפלת החוף, כך לדברי האתר. העיר תהיה קרובה ל”מספר יישובים ישראליים”, לפי סוכנות הידיעות רויטרס. כתבות רבות נכתבו על העניין, בעיתונות הזרה.
 
לא עיר הומניטרית: אתר האינטרנט של העיר הערבית המתוכננת חושף שהעיר הערבית החדשה מיועדת לפלשתינים אמידים ובני המעמד הבינוני, העיר לא תדאג לעניים האיסלמים הקיצוניים (המכונים “פליטים”) שהם עיקר הבעיה של ישראל.
 
קטאר, שממשלתה היא זו המשקיעה בפרויקט, תוך התחייבות לספק 400 מליוני דולר, אינה בהכרח מדינה ערבית “מתונה”. למשל, יגאל כרמון ואחרים כתבו ניתוח שהופיע באתר ממר”י השנה, בדבר היווצרותו של ציר ערבי קיצוני חדש הכולל את איראן, סוריה, קטאר והחיזבאללה. http://www.memri.org/bin/latestnews.cgi?ID=IA49209#VI
 
התכלית – ערים ערביות חדשות להידוק הנוכחות הפלשתינית. מי שמוביל את הפרויקט הוא איל הון פלשתיני בשם בשאר מאצרי, שלא תמיד נמנע מרטוריקה אנטי ישראלית, כמו למשל ההאשמה שערביי יהודה ושומרון “גרים בבית כלא”. הוא קנה כ-75% מן הקרקעות הדרושים כדי לבנות את העיר, ממאות בעלי קרקע ערבים  הפזורים בכל רחבי העולם. מאצרי מתכוון להקים עוד 2 ערים ערביות  לפחות ביהודה ושומרון.  הוא אומר ש”הקמת מדינה פלשתינית היא בלב העניין – מחובתי לבנות את האומה שלי”. רויטרס חושף שמדובר ב”ראשונה מבין כמה עיירות חדשות בגדה המערבית שתכליתם – הידוק הנוכחות הפלשתינית, בשטח שמבותר על ידי יישובים יהודיים”. לדברי רויטרס, 2 הפרויקטים הנוספים של מאצרי, יהיו ממוקמים “בצפון הגדה המערבית ובדרומה”.
 
נימה אנטי-שמית. אתר האינטרנט של העיר מתאמץ להשרות אוירה מערבית מתונה ופלורליסטית, תוך שהוא מצניע מסגדים, רעלות ושאר סממני איסלאם. אך מדי פעם מבצבצות נימה אנטי-שמית. למשל, האתר חושף כי במחקר שוק בקרב פלשתינים, המשיבים נשאלו, האם הם מסכימים שהמראה של העיר צריכה להיות שונה ככל האפשר מן המראה של יישוב יהודי. 94% מהנשאלים, אגב, אכן הסכימו לשיקול תכנוני חשוב זה.
 
סילבן מעורב. דרושה העברת אחריות בטחונית לרשות הפלשתינית.  מדינת ישראל תידרש לספק לעיר הערבית גם מים וגם כביש גישה באורך 3 קילומטר, שתהיה בשליטה בטחונית פלשתינית למרות שהיא עוברת דרך השטח הישראלי, שטח סי, ביהודה ושומרון. לדברי המשקיעים – נתניהו תומך בהקמת העיר הזו ובהקצאת כביש עבורה מתוך השטח הישראלי, ומי שנפגש עימם לקדם את העניין הוא השר לפיתוח איזורי סילבן שלום. טוני בלייר עוזר לפלשתינים ונפגש עימם באופן מופגן. הפובליציסט ארי שביט הביע בעיתון הארץ תמיכה בתכניות הפלשתיניות.  עיתון אל-קודס פרסם כתבה בערבית על העיר החדש, וציין כי בניית העיר “מותנית בהעברת אחריות בטחונית לרשות הפלשתינית”.
 
גם ללא אישור ישראלי. פורסם שהפלשתינים מתכוונים להתקדם עם הבנייה גם אם ישראל תסרב לאפשר כביש גישה, ככל הנראה כדי ללחוץ על ישראל עם עובדות מוגמרות.
 
קודם להכיר בישראל. לאיש הקטן ברחוב אולי נדמה, שאין להעלות על הדעת השקעות מסיביות ביהודה ושומרון מטעם מדינה ערבית שאינה מכירה כלל  בישראל. אך בינתיים, תנאי של הכרה מלאה בישראל כולל הקמת שגרירות וביקורי גומלין של מנהיגים – לא הוצבה כלל לממשלת קטאר העויינת. כמו כן דרושה הבהרה באשר לקידום שיוויוני של הקהילה היהודית הגדולה ביהודה ושומרון. האם למישהו נדמה שיהודה ושומרון תהיה נקייה מיהודים? ובתקווה שלא –  מי אחראי לפיתוח עבור אותם 15% היהודים מתוך האוכלוסיה הכללית ביהודה ושומרון — האם קטאר? מדינת ישראל? גורם אחר?  והאם יתכן,  לאפשר למדינת קטאר לפתח את השטח עבור ערבים, ולא לאפשר למדינת ישראל לפתח את השטח עבור הקהילה היהודית הגדולה והתוססת ביהודה ושומרון.
 
דוב וייסגלס (של משפחת שרון) צץ שוב. בתחילת נובמבר, דיווח ידיעות אחרונות כי שר הפנים אלי ישי לא משתף פעולה עם בניית העיר הערבית. עמדה זו של אלי ישי היא למגינת ליבו של עו”ד דוב וייסגלס. וכי מה אכפת לו? ובכן מסתבר, שבוני העיר הערבית  נמנים – איך לא – בין לקוחותיו.
 
מוסרת סוזי דים דוברת מטות ערים