פרדוקס השלום

אליקים העצני                                                  רמת ממרא ת.ד. 2066                                             

ידיעות                                                                                     טל. 02-9961878

                                                                                                פקס. 02-9963001

                                                                                                קרית ארבע 90100

                                                                e-mail<ehaetzni@netvision.net.il

           

                                                                                    17.7.2010

 

נתניהו אינו נלאה מלדקלם את רצונו בשלום, וכך עשו גם קודמיו. בתחילה, הערבים לא האמינו והתבצרו בתוך גבולותיהם להגנה מפני “כוונותיה התוקפניות” של ישראל. לא נעים להיחשב כתוקפן, ובמיוחד כשאין לך כוונות תוקפניות. אך מה עושים עם עובדת החיים, שדווקא הדיבה הזאת הרתיעה אותם מלתקוף אותנו, כי מ”תוקפן” – מתרחקים? שכל עוד חשבו שהם בולמים כוונות תוקפניות שלנו, הם ראו את עצמם פטורים מן החובה לתקוף אותנו? מאמצי השלום שלנו הם ששחקו את ההישג הזה. רק לאחר שהערבים החלו להאמין בכנות רצוננו בשלום הועמד ביטחוננו בסכנה חמורה. ישראל שוחרת שלום נתפסה כחלשה ובתור שכזאת – הזמינה תוקפנות. ממשלת שמאל מובהקת נאלצה לנהל שתי מלחמות, בלבנון וברצועה, ללא מטרה אחרת מאשר להפגין כוח ויכולת להכאיב, מפני שוותרנותה הקרינה אין אונים. בסביבתנו – להיתפס כשוחר שלום, זו סכנת נפשות.

היום, כשהתעמולה הערבית (כולל זו של ה”פרטנר” מרמאללה) שוב מאשימה אותנו בכוונות תוקפניות, אולי כדאי שנצנן במקצת את להט ההכחשות שלנו, פן נזמין על עצמנו עוד מנה של עופרת יצוקה.

 

הערבים נהגו לתהות, האם כוונתנו האמיתית אינה לגרשם מן הארץ. יצאנו מכלינו כדי להוכיח להם שכוונותינו טהורות ולא באנו לנשלם. בסוף הצליח מאמץ השכנוע הקולקטיבי הזה, והערבים הפנימו שרעיון ‘הטרנספר’ הוא אך נחלתו של מיעוט מבוטל בעמנו. התגובה באה בצורת דרישה נמרצת לגרש יהודים, למעלה מחצי מליון מירושלים ומיו”ש, וההמשך מחכה מעבר לאופק : “181”, נסיגה ל-‘גבולות 1947’, עם גורל דומה, לפי תפיסתם, ליהודי הגליל המערבי, נצרת, רמלה, לוד ויפו, אשדוד, אשקלון, קרית גת  ובאר שבע.

כבר היום הם קוראים לשדרות – “התנחלות”.

 

וזה מביא להרהור שני, אולי היינו צריכים להשאיר אותם לשגות בדמיונותיהם? למשל, ששני הפסים הכחולים בדגלנו הם הפרת והנילוס שאנחנו זוממים לכבוש? שכן, כל עוד האמינו בזאת, הם הסתפקו ב”הגנה” עליהם והניחו לנו את הירדן.

ערפאת טען ברצינות גמורה, שהרקע המחוספס מתחת למנורה במטבע 10 אגורות שלנו מסמל את השטח שבין שני הנהרות. אולי חבל, שמיהרנו להכחיש.

 

ייתכן, שעלינו כאן על כלל אוניברסאלי –  פארדוקס השלום”.

את השמועה על “טבח דיר יאסין” שלא היה ולא נברא בדו הערבים. לא הכחשנו. להיפך, “היישוב המאורגן” הפיץ את הדיבה כדי להילחם ב”פורשים”. התוצאה היתה בריחת מאות אלפי הפליטים הערבים.

קונדוליסה רייס לחצה לשתף את החמאס בבחירות הפלסטיניות, הביאה לניצחונו וכך הרחיקה כל הסכם. “ההתנתקות” גירשה את היהודים, אך הנחיתה מכה אנושה ל”חזון” המדינה הפלסטינית.

אובמה אנס את נתניהו להתנות מגעים מדיניים בהקפאת הבנייה. ומה השיג? קיפאון גמור במו’מ.

השמאל תומך בלהיטות בשחרור צמרת הטרור הפלסטינית תמורת גלעד שליט. היהודים עלולים לשלם על כך במרחץ דמים, אבל הרוצחים המשוחררים יפוצצו את בועת הסבון “המתונה” של רמאללה, וחזון פלסטין תוצרת ארה’ב יגוז לעד. מכת החסד ל”שלום” שוב תבוא – ממחנה השלום.

 

נותרה רק בעיה קטנה. אכן, במזרח התיכון להיראות כבריון, מוסיף אך בריאות ותוחלת חיים. אולם מי רוצה להשתקף כך בעולם הרחב וגם…בראי? איך ניתן להיות בגוף אחד פרא אדם ואיש תרבות, שש אלי קרב ואיש-שלום? מניין לוקחים פני-יאנוס – אחת לג’ונגל האוריינטלי ואחת למשפחת העמים הנאורים?

שהרי בסביבתנו פרצוף אנושי בלבד הוא מטרה בטוחה למלחמת השמד.

 

אליקים העצני

                                   

 

0 replies

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *